פסק-דין בתיק עפ"ת 27718-12-11

לפניי ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום לתעבורה פתח תקווה בתת"ע 2307-12-10 מיום  28.11.11 (כב' השופט אנושי) אשר גזר על המערער בגין הרשעתו בתיק מאסר בין 3 חודשים; הפעלת עונש מאסר למשך 6 חודשים כפי שפסק בימ"ש לתעבורה בנתניה בתיק 5423/06 לריצוי באופן מצטבר. סך הכל לריצוי בגין תיק זה - 9 חודשים וכן נגזר על המערער 10 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים לא יעבור עבירה מסוג נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל 6 חודשים. כמו כן, נפסל המערער מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים במצטבר לכל תקופת פסילה אותה מרצה כעת וזאת תוך הפעלה בחופף של הפסילה על תנאי מתיק 5423/06 למשך 10 חודשים, סך הכל לריצוי - 18 חודשי פסילה בגין תיק זה. כמו כן, נפסל המערער מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 10 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים.

המערער הודה והורשע בעבירה של נהיגה בפסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה; נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה ואי ציות להוראת שוטר, עבירה לפי תקנה 23 (א) (1) לתקנות התעבורה.

בהודעת הערעור שהוגשה בגין גזר דינו של בימ"ש קמא נכתב כי מדובר בגזר דין שהחמיר עם המערער בשל כך שלא נתן די תשומת לב לצורך בשיקומו של המערער שהיה משתמש בסמים ושנמצא בתהליך גמילה. על פי הנטען, כחלק משיקולי מדיניות משפטית קיימת אחריות ציבורית במעלה הראשונה להושטת יד למערער שבחר לשנות את דרכיו ולהיגמל מסמים ולכן טעה בימ"ש קמא שנתן משקל לעברו הפלילי הישן של המערער, שכן מדובר בעבירות שבוצעו על רקע שימוש בסם בתקופה הקשה של חייו.

כן נטען שבימ"ש קמא טעה שלא נתן משקל להמלצה החיובית שמסרה גב' רוני שלו, עו"ס במרכז מתדון בו מטופל המערער בקביעות, שכן היה צריך לתת משקל רב יותר להמלצה האמורה. המדובר במערער שהיה מכור לסמים במשך שנים רבות ובשנתיים האחרונות מטופל במרכז רפואי מתדון, מגיע בקביעות לפגישות שבועיות ומצליח לשמור על ניקיון מוחלט מסמי רחוב.

כמו כן נטען שאת תשעת חודשי המאסר בפועל יחד עם פסילה ארוכה אשר הוטלה עליו תפגע קשות בעתידו , פרנסתו ובפרנסת בני ביתו. עיקר הערעור מופנה כנגד השמתו של המערער מאחורי סורג ובריח וזאת כנגד שיקול להמשיך בהליך השיקום בו הוא החל.

המשיבה טוענת שמדובר בגזר דין סביר ומידתי, המדובר באדם שנפסל מלהחזיק רישיון נהיגה וטרם יבשה הדיו על גזר הדין שב וביצע את אותה עבירה וכן לא ציית להוראות שוטר שהתבקש לעצור.

דיון והכרעה

מעיון מגזר הדין עולה שבימ"ש קמא ייחס חשיבות רבה לעובדה שהמערער חזר וביצע את הנהיגה ללא רישיון נהיגה 3 חודשים לאחר שנגזר דינו לפסילה. כן בימ"ש ייחס חשיבות לעובדה שבעת שנתפס נוהג בפסילה ניסה לברוח מהמקום ולא ציית להוראות שוטר שציווה עליו לעצור את נסיעתו לרדת מן הקטנוע. בית משפט קמא התייחס לעובדה שמדובר במערער שהספיק לצבור לחובתו 16 הרשעות קודמות בתעבורה כאשר הוא נוהג משנת 90 כולל 3 עבירות קודמות של נהיגה ללא רישיון נהיגה.

בימ"ש קמא הבהיר בפסק דינו את החומרה שיש בנהיגה בשעת פסילה בהסתמך על רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' מורד אבו לבן. בית המשפט קיבל את עמדת המדינה לפיה שכיוון שמדובר בעבירה חמורה שנעשתה מתוך מודעות יש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה. בית המשפט ראה להעדיף את האינטרס הציבורי על פני האינטרס של המערער. כך גם התייחס ביהמ"ש קמא למקרה הקודם שנידון בפני כב' השופטת רז שבו נטענו טיעונים דומים לאלה שנטענו בפניו ולמרות שביהמ"ש בתיק הקודם התחשב בעתידו ובשיקומו של המערער שב המערער ועבר את אותה עבירה וזאת כאמור בטרם יבשה הדיו על גזר הדין הקודם.

אין לי אלא לחזור על דברים שנכתבו ברע"פ 3878/05 בן גוזי נגד מדינת ישראל (מיום 26.5.05):

"העבירה אותה עבר המבקש היא חמורה ויש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה. נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת חובה סיכונים רבים לביטחונם של נוסעים ברכב ולהולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בימ"ש..."

אשר על כן, הלכה היא כי יש להחמיר עם נהגים אשר מזלזלים בצווי בימ"ש ונוהגים בזמן פסילה.

לא זו אף זו, מצוות המחוקק היא שעונש על תנאי יש להפעיל במצטבר לכל עונש אחר וביהמ"ש קמא עשה חסד עם המערער אשר גזר עליו עונש של 3 חודשים בגין נהיגה בפסילה.

אשר על כן, לא מצאתי כל פגם בגזר דינו של בימ"ש קמא ולפיכך דין הערעור להידחות. הערעור נדחה אפוא.

ניתן והודע היום ג'  אדר תשע"ב, 26/02/2012 במעמד הנוכחים.

ב"כ המערער:

נבקש עיכוב ביצוע לעניין ההתייצבות למאסר, אם אפשר אחרי חג הפסח.